רקע היסטורי על המושבה

בשבועות תרנ”ו , בשנת 1896, עלו בעזרת הברון רוטשילד למושבה מטולה, 60 משפחות אשר לא עזבו את מטולה: לא בימים הקשים של פורעים ערביים שהסתובבו בגליל, לא בימים שאש”ף בחר להתיישב בלבנון והמושבה הופגזה מידי לילה וגם לא בימים שבהם צה”ל עזב את לבנון והגבול חזר להיות קרוב לבתי התושבים.

במהלך השנים הראשונות סבלו המשפחות שהיו רחוקות מכל יישוב יהודי, מבעיות ביטחוניות , מקשיים כלכליים ומבדידות , אך הנחישות והאמונה שלהם, חיזקו את בחירתם להמשיך ולגור במקום המבודד על התל הצפוני.

שנה לאחר עלייתם למושבה, בשנת 1948 הוכרז על הקמת מדינת ישראל ושורטט קו הגבול הצפוני הקבוע של המדינה. בזכות איכרי מטולה הראשונים, שתקעו יתד ולא עזבו,  קו הגבול הוא הקו הבינלאומי בין ישראל ללבנון, גבול הקיים עד היום.

במשך השנים הגיעו למושבה שתי קבוצות של תושבים שהשפיעו על חייה.

הקבוצה הראשונה הגיעה למושבה באמצע שנות החמישים במסגרת תוכנית ממשלתית שנקראה אז “מהעיר לכפר”. אלו היו משפחות שעברו את השואה באירופה ובאו לכאן לבנות לעצמם חיים חדשים.

הקבוצה השנייה הגיעה בשנות התשעים- כמאה משפחות מהקיבוצים בסביבה ומקריית שמונה.

בעזרת המרקם החדש והססגוני של מטולה אף נשכח אט אט המשפט הידוע של ותיקי מטולה: “מי שלא שתה את מי המעיין, הוא לא ממטולה” .